מתנה או הלוואה בתוך המשפחה

מתנה או הלוואה בתוך המשפחה

מתנה או הלוואה בתוך המשפחה

 

בת"א 67753-12-14 ש.פ נ' ר.ש  ניתן פסק דין על ידי כב' השופט אביים ברקאי בו נדונה השאלה האם סכום של 300 אלף ₪ שניתנו לאשה על ידי גבר, הינם הלוואה או מתנה.

ב 480172/6 פלוני נ' פלונית שניתן בבית הדין הרבני בחיפה נקבע כי הלוואה שנטלה אשה מחמותה תקפה ומחייבת ועליה להחזיר את הכספים לבעלה כפי שהורתה האםהמנוחה בהסכם ההלוואה, הגם שלא אזכרה את ההלוואה בצוואה מטעמה.

 

פסק הדין הראשון שניתן בת.א תל אביב 67753-12-14 על ידי השופט אביים ברקאי

הגבר נתן לאשה בשלושה אירועים שונים כספים בסכום מצטבר של שלוש מאות אלף ₪ וטען שזו היתה הלוואה

הנתבעת לא הכחישה קבלת הכספים אך טענה כי אלו ניתנו לה במתנה וכי לו ידעה שהיה עליה להשיב סכומי הכסף הרי לא הייתה מסכימה לקבל אותם.

התובע, כבן 62 במועד הגשת התביעה, הוא אדם גרוש אזרח עובד צה"ל לשעבר ומאבטח במוסדות ציבור.

הנתבעת, הינה אלמנה קשת יום המתפרנסת מקצבאות והיא אם לחמישה ילדים וגורלה לא שפר עליה ככל הנראה בכל הנוגע לילדיה - מהם אחד נרצח, השני התאבד מתוך אבלו על אחיו, בתה של הנתבעת עברה כריתת המעי הגס ונמצאת בטיפולים וכן בן נוסף שנטען כי שהה בכלא בארה"ב .

התובע הכיר את הנתבעת במסגרת טיולים לקברי צדיקים אותם היא מארגנת. לדבריו נרקמו ביניהם קשרים אישיים, אך לא רומנטיים ומנגד לדברי הנתבעת הם היו בני זוג למעט יחסי האישות מהם נמנעו בשל אמונתם הדתית.

 

על העברת הכספים לידי הנתבעת

הנתבעת קיבלה מהתובע ישירות, או מהבנק בזכות התובע, סך של כ – 300,000 ₪ בשלושה אירועים נפרדים:

א. התובע מסר לנתבעת סך של 5,000 ₪ לאחר שנערך הסכם בכתב לפיו התחייבה הנתבעת להשיב ההלוואה בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪ כל אחד. בפועל השיבה הנתבעת אך ורק סך של 3,000 ש"ח.

ב. הגבר פנה לבנק מטעמו והוקמה מסגרת הלוואה של 160,000 ש"ח והנתבעת נטלה הלוואה בסך של 140,000 ₪ הנושאת ריבית שנתית השווה לריבית הפריים בתוספת 6%. בסופו של יום ריבית ההלוואה, כמו גם הקרן וכן הוצאות נלוות בהיקף של אלפי ש"ח נזקפו לחובת חשבון הבנק אותו פתח התובע – עד אשר, לדבריו, מהסך של 160,000 ₪ לא נותר דבר.

לדברי התובע אירוע זה התרחש לאחר שהתובע שמע הקלטה של אחד מבני הנתבעת בה הוא מתחנן לעזרה כספית תוך שהוא נמצא בכלא בארה"ב וכאשר הנתבעת נרעשה מכך שהיא עלולה לאבד בן נוסף.

ג. חרף לאמור לעיל העביר התובע לידי הנתבעת, במזומן, סך של 140,000 ש"ח וזאת בשתי פעמים בהפרש של שבועיים – ביום 9/7/14 וביום 23/7/14.

 

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כאמור, כי היא והתובע היו בני זוג ומלינה על בנו של התובע שסיכל המשך הקשר ביניהם ואשר הביא לדרישת השבת הכספים. הנתבעת טוענת בין היתר כי התובע והיא נהגו לבלות יחד, לסעוד במסעדות, כי התובע היה מקבל ממנה מידי יום שישי אוכל מבושל וכי היא סעדה אותו בעת חוליו בבית החולים וכן בביתו.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע נוהג לנדב מכספיו לאחרים, וכך למשל סייע ברכישת ספר תורה וכן מסייע לחייל בודד – ואכן התברר שבמהלך השנים סייע התובע לאותו חייל בודד בכ – 20,000 – 30,000 ₪, לדבריו.

בעיקר טוענת הנתבעת כי לא הייתה כל כוונה להשיב הכספים שקיבלה ולו ידעה שתידרש להשיבם הרי לא הייתה נוטלת אותם מלכתחילה.

לדעת בית המשפט יש לדחות גרסתה של הנתבעת לפיה הכספים אותם קיבלה הועברו כ"מתנה" ולכן אין עליה להשיבם. הטענה אותה מעלה הנתבעת היא כי לו ידעה שעליה להשיב את סכומי הכסף לא הייתה מסכימה לקבל אותם ואולם השאלה אותה יש לשאול היא האם לו ידע התובע כי לא יקבל את סכומי הכסף – האם גם אז היה מסכים למסור אותם.

 

באשר לנטל ההוכחה

טענת הנתבעת היא טענת הודאה והדחה – כאשר היא מודה בקבלת כספים אך טוענת ליחסי זוגיות ולקבלת כספים כמתנה.

 

הנתבעת לא הוכיחה יחסי הזוגיות ברמה הנטענת

אפילו קיימים היו יחסים בין התובע לנתבעת, הרי אין מדובר ביחסים אנכיים כשל הורים וילדים או ביחסים אחרים בהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר, כפי שנקבע בפסיקה וראה לעניין זה את פסק הדין שניתן בע"א 3829/91‏ ‎ ‎אבינועם וואלס‎ ‎נ' נחמה גת, ומשכך לא חלה החזקה ההפוכה לפיה הטוען לקבלת מתנה פטור מהוכחת טענתו.

 

הראיות מלמדות כי קבלת הכספים לא הייתה בגדר מתנה

לדברי הנתבעת – הכספים אותם קיבלה במסגרת ההלוואה מחשבון הבנק החדש של התובע היו בגדר מתנה שהעניק לה התובע ולכן אינה חבה דבר בגינם. דא עקא והראיות שהוצגו וכן השתלשלות העניינים מביאה לכך שיש לדחות לחלוטין את גרסת הנתבעת.

 

פתיחת החשבון והקמת ההלוואה אינם עולים בקנה אחד עם מתנה

טענת הנתבעת לפיה התובע ביקש להעניק לה במתנה סך של 140,000  ש"ח אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות הנתבע. הנתבע ניגש לסניף בנק חדש ופתח חשבון חדש בו הפקיד סך של 160,000 ש"ח. הסכום אשר הופקד בחשבון שימש כבטוחה להלוואה שהוקמה בעלות של אלפי ש"ח.

לו אכן רצה התובע להעניק לנתבעת מתנה, כטענתה, הרי יכול היה למסור בידיה ישירות סך של 140,000 ש"ח ולא היה צורך שיפתח חשבון בנק וממילא לא היה צורך לשלם אלפי ש"ח לצורך הקמת הלוואה. בוודאי לא היה צורך לשלם לבנק ריבית שנתית בשיעור של ריבית פריים בתוספת 6%.

נסיבות המקרה מוכיחות באופן חד משמעי כי התובע היה מוכן לספק לנתבעת פלטפורמה באמצעותה תוכל לקבל כספים מהבנק – אך לא להעניק סכומי כסף במתנה.

 

אין לקבל גרסת הנתבעת בשל טופס ההלוואה

טופס ההלוואה הוא עדות חיה לאשר התרחש בסניף הבנק ולהלך רוחו של התובע לפיו לא יחוב בדבר. על גבי טופס ההלוואה נרשם – "הלוואה לעזרה!", כאשר סימן הקריאה מופיע במקור ועוד נרשם במפורש כך: עזרה לחברה עד למכירת הנכס (עזרה לבנה בהליכי גירושין)"

הנתבעת היא נכחה עם התובע במעמד קבלת ההלוואה ומשכך אף היא ראתה ויכולה הייתה לשמוע את תשובת התובע לפיה מדובר בעזרה לזמן קצוב ואין כוונה להענקת מתנה. הנתבעת מצידה טוענת כי פקידת הבנק אינה אומרת אמת – אך טופס ההלוואה שנחתם בזמן אמת ברור וחד משמעי ועולה ממנו כאמור כי כוונת התובע הייתה לעזרה "עד למכירת הנכס".

 

אין לקבל גרסת הנתבעת בשל עדות פקידת הבנק

פקידת הבנק העידה מטעם התובע וציינה כי אכן שאלה את התובע: האם אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה כי בסה"כ אתה יכול להעביר את הכספים לחברה באופן אישי, למה צריך הלוואה ולסגור פיקדון, והפקידה הוסיפה והעידה –אז הוא אמר לי שחברה הבטיחה להפקיד לחשבונו את הריבית מההלוואה וכך הוא רוצה.

כדי לדעת שהתובע אכן לא התייחס להעברת הכספים כאל מתנה ניתן ללמוד מעדות פקידת הבנק אשר מסרה במפורש כך: מחובת הזהירות שאלתי אותו מספר פעמים אם הוא בטוח שהכספים יוחזרו אליו כדי לשמור עליו, הוא אמר לי כן, היה מאוד החלטי.

כלומר – השאלה האם התובע סבר שהכספים יוחזרו אליו נשאלה בזמן אמת והתובע השיב בחיוב. לו אכן התכוון התובע להעניק לנתבעת מתנה, דווקא בדרך עקיפה של מתן הלוואה על ידי הבנק, הרי לא היה משיב כי הוא בטוח שהכספים יושבו אליו.

אין לקבל את גרסת הנתבעת כנכונה ועל כך כבר הורחב לעיל. אולם אפילו גרסת הנתבעת נכונה – הרי כלשונה סכומי הכסף התקבלו על מנת שישולמו לעורך הדין. טענה זו לא הוכחה.

 

האם הצדדים היו בני זוג

אין לקבל גרסת הנתבעת שכן זו לא הוכיחה כי היא והתובע "בני זוג" – ולכך חשיבות ביחס לנטל ההוכחה.

הנתבעת הטוענת שהיא והתובע היו בני זוג, למעט יחסי אישות, לא הוכיחה טענתה.

אין חולק על כך שהתובע והנתבעת לא חיו במשותף, אין חולק על כך שהתובע והנתבעת לא ניהלו משק בית משותף, אין חולק על כך שלתובע ולנתבעת לא היה כל נכס משותף, הנתבעת לא הביא כל ראיה ואף לא עד אשר יעיד בדבר יחסיה עם התובע והרי לטענת הנתבעת התובע היה בקשר עם בנה, ובכל זאת אותו בן לא זומן לעדות.

ניתן בהחלט לקבל טענה לפיה התובע והנתבעת היו בקשרי ידידות, אפילו ידידות קרובה – אבל מקשרי ידידות ועד לקיומם של קשרי זוגיות קיים פער אותו לא הצליחה הנתבעת לצלוח בראיותיה.

 

הודאה והדחה

לעובדה שהנתבעת לא הוכיחה כי הייתה בת זוגו של הנתבע חשיבות רבה ביחס לנטל ההוכחה. כפי שהובהר לעיל – טענת הנתבעת היא טענת הודאה והדחה, המודה בקבלת הכספים ומדיחה חובתה להשיבם.

ברגיל הטוען הודאה והדחה נושא בנטל ההוכחה לגרסה הפוטרת אותו מחיוב. עם זאת הפסיקה הכירה בחריגים בהם קיימת חזקה הפוכה לפיה הטוען לקבלת מתנה לא נושא בנטל ההוכחה – וזאת כאשר בין בעלי הדין קשרי קירבה ומשפחה.

אפילו הייתה הנתבעת בת זוגו של התובע, הרי עדיין נטל ההוכחה לטענת המתנה רובץ על כתפיה. כך או כך – הנתבעת לא הוכיחה כי היא בת זוגו של התובע ולכן ממילא חל הכלל הרגיל לפיו נטל ההוכחה לגרסת קבלת הכספים כמתנה מוטל לפתחה.

הנתבעת לא הצליחה להרים נטל הוכחה זה וכל אשר טענה, פעם אחר פעם וללא שום ראיה או הוכחה, הוא כי קיבלה במתנה מאות אלפי ש"ח בטווח זמן של חודש ימים.

 

אפילו היו בין הנתבעת לתובע יחסים כבני זוג, עדיין נטל ההוכחה רובץ על כתפיה וזה לא הורם

גם אם  היו הנתבעת והתובע בני זוג, ולא כך הדבר – הרי עדיין נטל הראיה להוכחת הגרסה לפיה מאות אלפי הש"ח היו מתנה – רובץ על כתפי הנתבעת.

הפסיקה אכן הכירה במצבים בהם העברת כספים בין בני משפחה עשויה להביא לחזקה הפוכה לפיה מעביר הכספים ולא הנעבר, הוא זה שצריך להוכיח כי אלה לא הועברו כמתנה.

 

הממשק לדיני המשפחה

פסק דין מנחה לעניין זה הוא ע"א 3829/91,‏ אבינועם וואלס‎ ‎נ' נחמה גת בו נקבע כי קיימת חזקת נטל הוכחה הפוך כאשר מדובר במשפחה, וכלשון פסק הדין:

"לעומת זאת, כאשר מדובר ביחסי משפחה - קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה"

אך אפילו החזקה ההפוכה החלה בקשרי משפחה חלה רק כאשר המעביר מחויב בכלכלת הנעבר וכלשון פסק הדין:

יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה.

 

שני תנאים על פי הלכת ולאס נ. גת וכאשר הם מתקיימים ניתן לטעון לחזקה הפוכה המעבירה את נטל ההוכחה מכתפי הנתבעת.

התנאי הראשון – קיומה של קירבת משפחה בין התובע לנתבעת. תנאי זה לא התקיים.

התנאי השני – קיומם של יחסים בהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר. גם תנאי זה לא התקיים, שכן אפילו הנתבעת לא טענה כי התובע מחויב ברווחתה הכלכלית או מחויב לכל דבר אחר בכלל.

התנאים לא התקיימו במקרה דנן. משלא התקיימו התנאים לקיומה של חזקה הפוכה לנטל ההוכחה – הרי נותר נטל ההוכחה לגרסה לפיה מאות אלפי ש"ח הועברו כמתנהרובץ לפתחה של הנתבעת - והנתבעת לא הרימה נטל זה. לפיכך חייב בית משפט השלום את הנתבעת לשלם את ההלוואות שקיבלה ולהחזירן לנתבע.

 

פסק הדין השני בעניין הלוואה של בית הדין הרבני בחיפה480172

גם במקרה אחר שנדון, דווקא בין בעל לאשתו, קבע בית הדין הרבני כי האשה צריכה להחזיר לבעל את ההלוואה שלקחה מאמו, אשר נפטרה, וזאת בעקבות קיומו של הסכם שהבהיר זאת, ויש לציין שהסכם תקף ללא ספק מפשט את הדברים.

יש לציין כי נוכח העובדה שבמקרה זה טרחו הצדדים והאם לערוך הסכם אשר דן בהלוואה שהאשה קיבלה מהאם, מלאכתו של בית הדין היתה קלה יותר, שאחרת היה מורכב יותר לבדוק האם זוהי הלוואה או מתנה נוכח העובדה שמדובר בבני משפחה, שעליהם כמפורט לעיל, חלים דינים וחזקות אחרים ונטל הראיה מתהפך לו.

ההסכם והחוב לאם כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקת בית הדין הרבני

הצדדים אשר מצויים בהליכי גירושין חלוקים ביניהם בנושאים רבים ובין היתר בהלוואה שקיבלה האשה מאמו של האב אשר נפטרה, כאשר בהסכם שהיה בין הצדדים, נקובים התנאים בהם תוחזר ההלוואה. כאמור האם אינה בין החיים כבר.

הצדדים מסכימים שהאישה קבלה הלוואה מאמו של הבעל ובהסכם שנכרת בין הצדדים, נכתב שכסף ההלואה יועבר לבעל לאחר פטירת אמו.

האישה טוענת שלמעשה איננה חייבת לבעל את סכום ההלוואה ולכך שני נימוקים: אמו של הבעל מחלה לה על החוב, החוב לא הועבר לבעל כחוק.

 

לעניין הטענה לפיה מחלה אמו של הבעל על ההלוואה שנתנה לאשה

בעניין הטענה הראשונה, האישה לא הביאה ראיה לטענתה. משהודתה האשה בקיומה של הלוואה הרי שחל הכלל המשפטי של הודאה והדחה. משמע האשה מודה בהלוואה אך טוענת שאמו של הבעל ויתרה או מחלה על החזר הסכום.  מכך הנטל מוטל עליה והוא לא הורם.

הבעל עצמו שלטענת האישה היה נוכח כשאמו מחלה על החוב מכחיש את דבריה. משכך בית הדין דוחה את טענתה, מה גם שסירבה להיבדק בפוליגרף.

 

הטענה השניה אותה טוענת האשה הוא שהחוב לא תקף מאחר ולא אוזכר בצוואה תקפה

לגבי טענתה השניה, האישה באמצעות בא-כוחה טוענת בסיכומים שהחוב שיש לאישה כלפי אמו של הבעל לא הועבר לו כחוק. על פי סעיף 8 לחוק הירושה הוראה לביצוע לאחר מות האדם תהיה תקפה אך ורק אם ניתנה בצוואה תקפה כחוק ובודאי כאשר עוסקים בחיוב כלפי צד שלישי.

בדיון שהתקיים הודה הבעל שבצוואה שקיבלה תוקף בית משפט, לא הוזכר עניין החוב. הצוואה הועברה לבית הדין בצו ושם אכן לא מוזכר החוב הנ"ל. בכלל, הצוואה נכתבה ונחתמה בתאריך ו' חשון תשנ"ו (30.10.95) כשנה לאחר שהאישה סעדה את אם הבעל במחלתה, והצוואה מהווה ראיה לכך שאם הבעל ויתרה על החוב שיש לאישה כלפיה. הבעל הסביר שהחוב לא נכתב בצוואה היות שהאם לא רצתה שהאחות תדע מעניין החוב.

גם טענה זו של האשה יש לדחות. בהסכם נכתב ונחתם שהכסף יועבר לבעל, האישה עצמה לא כפרה בכך בדיונים.

אין צורך בצוואה כאשר בעלת החוב אומרת בשעת מתן ההלואה או כחלק ממנה שההלואה תוחזר לה או לאחר. למעשה כבר בשעת ההלואה הבעל זכה בכספי ההלואה כאשר פטירת אמו הם רק תנאי לכך.

גם אם יתקבלו דברי האישה שלא היתה צוואה (מה שלא נכון) כדין והבעל זוכה בכסף מכח הצוואה, הרי גם לדבריה היא חייבת לאמו המנוחה של הבעל את הכסף ואם כך עליה להשיבו ליורשיו.

החוסר בצוואה משפיע רק על צורת החלוקה של כספי ההלואה בין יורשי האם (קרי הבעל ואחותו) ואין כאן מקומו של הויכוח ביניהם, אם הוא בכלל קיים, כיצד לחלק אותו.

משכך על האישה להעביר לבעל את סכום ההלוואה שנלקח מאמו ובית הדין חייב את האשה לעשות כן והביא את הסכום במסגרת מכלול השיקולים של האיזון הכולל בין בני הזוג אגב גירושין.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+