מונחים באות א בדיני משפחה גירושין ירושות וצוואות

מונחים באות א בדיני משפחה גירושין ירושות וצוואות

 

מונחים באות א בדיני משפחה גירושין ירושות וצוואות

 

אישה מורדת- אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה נקראת, על פי ההלכה היהודית, "מורדת". ואולם אישה שעזבה את בעלה, מחמת אשמתו של הבעל, שיש בו כדי להצדיק את סירובה לחיות עמו- לא תחשב "כמורדת". מרגע שאישה תוכרז כמורדת, צריכים להתקיים תנאים מקדימים: התראה, הכרזות בפומבי, הפצרת בית הדין באשה שתחזור בה וחלוף תקופה של 12 חודשים. יודגש, כי אשה המסרבת לחיות עם בעלה אינה נחשבת אפוא מורדת רק בשל כך, אלא לאחר שהתקיימו התנאים המוקדמים (בג"צ 206/70 שרגאי ביה"ד הרבני הגדול פ"ד כד(2)487).

 

איזון משאביםהדרך בה יחולק הרכוש המשותף בין בני הזוג על פי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973. החוק חל על בני זוג שנישאו לאחר התאריך 1.1.1974 המהווים את רוב הזוגות כיום, בעוד שאלו שנישאו לפני תחולת החוק הולכים ומתמעטים.

החוק קובע כי כל מה שהושג במהלך הנישואין הינו משותף בלא כל קשר לדרך בה הוא רשום. יחד עם זאת רכוש או כספים שהושגו אף במהלך הנישואין מירושה של אחד מבני הזוג או כתוצאה מנזק גוף (תאונת דרכים למשל או תאונת עבודה) אינו בר איזון כלומר שייך לבן הזוג שזכאי לו ואינו מחולק בין הצדדים.

חוק יחסי ממון מחיל משטר רכושי נדחה, כלומר משטר הדוחה את פקיעת השיתוף וחלוקת רכושם של בני הזוג באחד משני מקרים: פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות.

יחד עם זאת בן זוג המסרב להתגרש לא יוכל לסרב לאזן את המשאבים נוכח תיקון שהתקבל לחוק יחסי ממון המקורי, אשר קובע איזון בחלוף תשעה חודשים כך או כך, דהיינו, שגם מי שמסרב להתגרש ולאזן משאבים יוכל לעשות זאת רק לפרק זמן מוגבל ואזי איזון המשאבים יצא לפועל כך או כך.

 

אישור הסכם גירושיןזהו הליך המתקיים בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, לצורך מתן תוקף להסכם גירושין שאליו הגיעו בני הזוג בהסכמה.

זהו  הליך שבו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין של בני זוג, על  ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.

האישור ניתן רק לאחר בחינה יסודית של הוראות ההסכם על ידי השופט או הדיין, שמא הן מקפחות את אחד מבני הזוג או את הילדים ובמיוחד נבדק קיפוח ושמירת האינטרסים של הילדים, ולאחר בדיקה שההסכם הובן על ידי בני הזוג.

בית המשפט יכול גם לסרב לאשר הסכם גירושין כולו או חלקו וכן רשאי הוא להתנות את מתן פסק הדין בשינוי הוראות ההסכם או חלק מההוראות. תהליך זה נדרש על מנת למנוע עושק, לחץ או כפייה בין בני הזוג, או חמור מכך - קיפוח זכויות ילדיהם וסכנה לפגיעה בהם.

כך למשל בית משפט לא יאשר ויתור על מזונות מצד אם שאינה מתפרנסת ואין לה אמצעים, גם אם היא מוכנה לכך כדי להשיג הסכם גירושין ולהיפרד מבעלה. בית המשפט לא יאפשר "למכור" את הילדים כדי להשיג פתרון.

אחרי שבית המשפט לענייני משפחה מאשר את ההסכם ניתן לפתוח תיק לגירושין בהסכמה בבית הדין הרבני.

 

אלימות במשפחה- החוק למניעת אלימות במשפחה או החוק למניעת הטרדה מאיימת, מאפשרים לקבל סעדים שעיקרם הרחקתו של בן הזוג האלים מבית המגורים, הרחקתו ממקום עבודתו של המוטרד, נטילת נשקו של בן הזוג הנחשד בהטרדה, איסור שהייה בקרבת בן הזוג, איסור יצירת קשר וכיוצ"ב.

את הבקשה למתן צו מסוג זה מגישים במעמד צד אחד, והמגיש נחקר במקרים רבים על ידי השופט אשר מנסה לברר האם אכן היתה כאן אלימות או שמא זוהי טקטיקה בצל הליך הגירושין המיועדת לפגוע בצורה בלתי לגיטימית בצד השני ולהעמיד אותו בנחיתות עובדתית ומשפטית.

במידה וניתן צו - חובה על בית המשפט לזמן את הצדדים לדיון בתוך 7 ימים לכל היותר זאת מאחר והצו האמור פוגע בזכויות של הצד המורחק בטרם נשמע קולו וגרסתו. בלא תלונה שהוגשה במשטרה בית המשפט לא יטה לתת את הצו.

בסמכות בית המשפט להחליט האם לתת צו הגנה, כלומר הרחקה במעמד צד אחד או לקיים דיון במעמד שני הצדדים.

כאמור, הצו שניתן במעמד צד אחד מחייב קיומו של דיון במעמד שני הצדדים תוך 7 ימים. מי שהוגשה כנגדו בקשה כאמור צריך להגיש תצהיר תשובה מטעמו עד 48 שעות לפני מועד הדיון ולפרט במסגרת התצהיר את גרסתו לאירועים.

הדיון מתנהל באמצעות חקירת בני הזוג על ידי עורכי דין. בסיום ההליך ניתן פסק דין, ואולם במקרים לא מועטים משכנע בית המשפט את הבעל להתרחק מן הבית לתקופה קצרה לצורך הרגעת הרוחות ולאו דווקא משום אלימות.

 

אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)- אמנה בינלאומית על פיה המדינות החתומות על האמנה מחויבות לפעול להשבה מהירה של ילד שנלקח שלא כדין ממקום מושבו על ידי אחד מהוריו. האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים היא אמנה שנחתמה בהאג בשנת  1980 ולכן היא קרויה "אמנת האג".

על פי האמנה, המשמורת על ילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, או אפוטרופסו.

אם הוברח הילד לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו והמדינות החתומות על האמנה מתחייבות להשיבו למדינה ממנה נחטף כדי שהדיון על המשמורת יתבצע באותה מדינה. ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין.

למרות כוונת האמנה, מדינות רבות מנהלות קדם דיון על המשמורת בעת הדיון על השבת הילד למדינה ממנה נחטף, בין השאר בגלל טענות של ההורה ה"חוטף" שהשבת הילד למדינה ממנה נחטף תסכן את הילד.

ישראל אימצה את אמנת האג בשנת 1991 ב"חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991", והגוף האחראי על ביצועה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.

לחובה להחזיר את הילד הנחטף למקום מגוריו המקורי יש מספר חריגים באמנה אשר לעיתים מיושמים על ידי בתי המשפט.

על פי החוק שאימץ את האמנה דיון בחטיפה צריך להסתיים בתוך 6 שבועות.

 

אסורה על בעלה ובועלהאישה אשר בגדה בבעלה בעודה נשואה לו, נכפה עליה להתגרש מבעלה (אסורה על בעלה), וכן אסורה להינשא למי שהיא בגדה עימו (אסורה על בועלה).

מקובל לרשום בעת דיון על גירושין בין בני זוג כאשר האשה נחשדת ביחסי אישות עם אחר כי הנושא יצריך בירור במידה והאשה תבקש להינשא לבן הזוג עמו בגדה.

המקרה היחיד בו הבעל אינו רשאי לסלוח לאשתו אף הוא מעוניין בכך, הוא המקרה בו האשה קיימה יחסי אישות עם אחר מרצונה משמע זנתה תחת בעלה.

במקרה  זה אסור לבעל להמשיך ולחיות עם אשתו והוא מחוייב לגרשה. אשה אשר זנתה תחת בעלה אסורה הן על הבעל והן על הגבר האחר "אסורה על בעלה ועל בועלה" ואין הבעל יכול למחול לה על מעשיה ולהחזיר אותה. מטבע הדברים אשה שזנתה תחת בעלה מפסידה את כתובתה ואף אינה זכאית למזונות מבעלה.


אשת איש שנאנסה ויחסי האישות היו שלא מרצונה אינה אסורה על בעלה אלא אם הוא כהן. אשת איש שנאנסה והבעל אינו כהן הינה מותרת לבעלה ואין היא מאבדת את זכויותיה כאשה (מזונות או כתובה) מאחר והדבר ארע שלא באשמתה ואין לה אחריות  לקורות אותה.

 

אקטואר- בעל מקצוע זה ממונה ע"י בית המשפט או בית הדין כשצריך לאזן זכויות סוציאליות של הצדדים. חישוב אקטוארי עוסק בקופות גמל, פנסיות, קרנות השתלמות, ימי חופשה ומחלה העומדות לזכות צד, וכל זכות הרשומה באופן אישי על שם כל אחד מבני הזוג. אם עוסקים בגישור הרי שהאקטואר ממונה על ידי המגשר ובהסכמת בני הזוג לזהותו של האקטואר.

בעקרון האיזון נעשה למועד בו הזכויות הן נזילות אך בהסכמת שני הצדדים ובמיוחד בהסכמת הצד החזק כלכלית כלומר זה שעומד לשלם  ניתן באמצעות היוון לחלק רעיונית בלבד את הכסף.

האקטואר יחשב במדויק את הערך של הקופות והפנסיות, "יהוון" אותו, כלומר לכמה הסכום שווה נכון להיום, ויכול לתת המלצה לחישוב וקיזוז.

למשל אפשר ליצור מצב בו, מי שנשאר עם פנסיה גדולה על שמו, יקבל פחות כסף מהתקבולים על מכירת הדירה. כאמור אין אפשרות להכריח את הצד המשלם לבצע היוון, ויכול הוא להתעקש על חלוקת הכספים רק כאשר הם נזילים.

האקטואר הוא מומחה בעל רקע כלכלי, בעיקר בתחום הפנסיוני, אשר תפקידו הינו הגשת חוות דעת לבני הזוג (אם נערך גישור) ולבית המשפט ולבני הזוג גם יחד (אם מתקיים הליך משפטי) ביחס לזכויות שנצברו על ידי בני הזוג ממועד נישואיהם ועד למועד הפירוד או הגירושין, וביחס לנוסחת האיזון של זכויות אלה.

עלות חוות דעת כאמור יכולה לנוע בין אלפי שקלים בודדים לעשרות אלפים בהתאם למורכבות הנושא והזכויות הכספיות שיש לברר.

 

אחריות הורית משותפת –  מושג חדש יחסית המתקשר לשיח של הורות שוויונית ושל חלוקת זמנים שווה או כמעט שווה בין ההורים.  משמורת משותפת הינו הסדר בו לשני ההורים הגדרה הורית שווה. כיום הסדר של משמורת משותפת מקובל מאוד בבתי המשפט למשפחה ועולה פעמים רבות גם במסגרת גישור ולא רק בהליך משפטי.

כאשר מדברים באחריות הורית משותפת לא מדובר בהכרח על חלוקת זמני שהות שווה. מקורו של הביטוי הוא בועדת שניט.

בשנים האחרונות החל תהליך חברתי, משפחתי ואישי מבורך, אשר ברוב המקרים יש לעודד הנובע מצד אחד מרצונם של האבות הגרושים לקחת חלק משמעותי ושווה בגידול ילדם גם לאחר גירושים ומהצד השני שינוי חשיבה ומתן אפשרות לאבות הגרושים לממש את הורותם.

לתהליך זה תרמו רבות מסקנות הביניים של ועדת שניט, שדנה באחריות ההורית לאחר גירושין, אשר פורסמו בשנת 2008. בדו"ח הסופי של ועדת שניט, אשר פורסם בשנת 2012, ממליצה הוועדה לבטל את חזקת הגיל הרך ולא לקבוע הגדרות מפלות בין ההורים, גם כאשר קיים  קונפליקט ביניהם, מאחר שהסדרי משמורת לא סימטריים מנציחים את הקונפליקט, את תחושת הקיפוח של הורה אחד ואת תחושת העליונות של ההורה האחר, בניגוד לטובת הילד.

אחריות הורית משותפת מול משמורת משותפת -שופטי בתי המשפט לענייני משפחה ערים כיום לעובדה שהענקת סטטוס זהה לשני ההורים (לא בהכרח חלוקת זמני שהות שווה), הן תפישתית והן מעשית, ומתוך כך מתן אפשרות לשני ההורים לשמור על קשר הדוק עם ילדיהם אף לאחר הגירושין, היא הדרך הנכונה.

הסדר של משמורת משותפת (או אחריות הורית משותפת), גם באותם מקרים בהם האם מתנגדת לו, נעשה יותר ויותר נפוץ גם בבית המשפט. כיום נפסקות עוד ועוד פסיקות של הגדרה הורית שווה.

הגדרה הורית שווה היא הכרזה בפני הילדים, המשפחה והחברה כולה, שהורותם של שני ההורים חשובה ומשמעותית לילדים.

בעקבות פרסום מסקנות הביניים של ועדת שניט (2008) החלה מגמה מבורכת, ההולכת ומתרחבת, בה שופטי בתי המשפט לענייני משפחה אימצו את המסקנות בלא שימתינו למחוקק, וכתבו יותר ויותר פסיקות בהן הגדרות ההורים שוות (משמורת משותפת) או ללא כל הגדרה הורית (אחריות הורית משותפת).

כיום, חזקת הגיל הרך, הלכה למעשה, אינה באה לידי ביטוי בדיונים בבתי המשפט. התהליך בבתי המשפט הוא בכוון אחד בלבד, בחינה של טובת הילד ללא צורך בחזקות, שככל הנראה מתאימות לזמנים קדומים יותר.

 

אפוטרופסות – בדרך כלל בכל הסדר גירושים ובכל פס"ד של בית המשפט שני ההורים נשארים אפוטרופסים משותפים ושווי זכויות של הילדים. המשמעות היא שבהחלטות משמעותיות אף הורה אינו מוסמך לקבל לבדו וללא היוועצות בצד השני. למשל, לגבי מעבר של מקום המגורים הקבוע של הילד לחו"ל, טיפול רפואי מעבר לשוטף ולדחוף, השתתפות בחוגים ופעילויות שההורה האחר מתנגד אליהם, ואופן עריכת אירועים חשובים כמו בר/בת -המצווה.

גם במשמורת בלעדית של אחד ההורים, וגם במשמורת משותפת, שני ההורים אחראים יחדיו לקבלת החלטות עקרוניות, ובמשותף, בנוגע לילדיהם.

גם אם נקבעת משמורת בלעדית ורק אחד הורים מקבל משמורת, זה אינו מקנה לו את הזכות להיות הקובע הבלעדי בנוגע לילדים ולחייהם. החריג העיקרי לכלל האפוטרופסות המשותפת הינו במקרים הפחות נפוצים שבהם יתרשם בית המשפט כי לאחד ההורים אין מסוגלות הורית לקבלת החלטות חשובות לגבי הילדים (למשל במקרה של התמכרויות, אבחון פסיכיאטרי וכד'). אחרת, שני ההורים יישארו האפטרופסים וההחלטות העיקריות לגבי הילדים יתקבלו במשותף, ואין זה משנה עם מי הילד שוהה יותר או פחות. זוהי ברירת המחדל האוטומטית כמעט.

 

האפוטרופסות המשותפת קובעת שיש החלטות מסוימות אודות הילד שחייבות להתקבל בהסכמת שני הצדדים, והורה אחד אינו מוסמך לקבלן לבדו (אפילו אם הוא ההורה המשמורן). למשל, בנושא של חינוך. ההחלטה על שינוי זרם החינוך שבו לומדים הילדים מחייבת הסכמה של שני ההורים, כיון ששניהם אפוטרופסים של הילדים. אם אין הסכמה לגבי ההחלטות הללו, יצטרכו הצדדים לפנות שוב לבית המשפט כדי לקבל את הכרעתו בעניין. כך לדוגמא במידה ואחד ההורים חוזר בתשובה, יהיה צורך בהחלטה משותפת או בהכרעה של בית המשפט על מנת לקבוע מהו הזרם החינוכי בו ילמדו הילדים.

 

אפוטרופוס לדין לקטינים - במקרים של סכסוך קשה בין ההורים, כמו למשל הסתה, ממנה לעיתים בית המשפט "אפוטרופוס לדין" שייצג את האינטרסים של הילדים בדיונים המשפטיים.

 

אפוטרופוס נוסף לקטין – במקרים בהם ההורים מתקשים לתפקד או בית המשפט מתרשם שהם גורמים נזק לילד בשל אופן ניהול הליך הגירושין שלהם – רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס נוסף לענייני הקטין לגוף לרכוש או לשניהם.

באופן עקרוני, אביו ואימו של ילד הם האפוטרופסים הטבעיים עליו. במקרה שאחד ההורים נפטר, ההורה השני הוא האפוטרופוס הטבעי. עם זאת, ביהמ"ש יכול למנות לקטין (ילד עד גיל 18) אפוטרופוס נוסף (מלבד ההורה שנשאר בחיים), שתפקידו לוודא שהילד מקבל את הזכויות שמגיעות לו ע"פ החוק. המינוי יכול להיות באופן כללי או לעניינים שביהמ"ש יקבע, למשל: רק לגוף או רק לרכוש.

כאשר מוגשת לביהמ"ש בקשה למינוי אפוטרופוס נוסף לקטין, יש להוכיח כי יש הכרח במינוי כזה. מגיש הבקשה יכול להיות קרוב משפחה, בעל תפקיד ברשויות הרווחה או גורם אחר שמכיר מקרוב את המשפחה.


מתי ימונה אפוטרופוס נוסף - מינוי אפוטרופוס נוסף לקטין אינו עניין של מה בכך. על ביהמ"ש להשתכנע, כי  מינוי אפוטרופוס נוסף לקטין הוא הכרחי בשל טובת הקטין. ביהמ"ש לא ימנה אפוטרופוס נוסף אלא לאחר שנתן להורה שנשאר בחיים הזדמנות להשמיע את דבריו.

המקרים בהם ביהמ"ש ימנה לקטין אפוטרופוס נוסף הם חריגים. רק כאשר מתקיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות מינוי אפוטרופוס נוסף, ביהמ"ש ימנה אפוטרופוס נוסף מלבד ההורה שנשאר בחיים. נסיבות כבדות משקל משמען, כאשר ההורה שנותר בחיים לא מספק לילדו תנאים מינימאליים לקיום בכבוד.

נסיבות מיוחדות אחרות הן, כאשר ההורה מגלה אדישות או אי אכפתיות באשר לחובותיו כהורה, או כאשר הוא לא מסוגל למלא את חובתו כהורה בשל סיבות אובייקטיביות (מחלה קשה, למשל), וברור כי אי אפשר להמשיך ולהשלים עם המצב הקיים, ולקטין יגרם נזק נפשי או פיזי אם לא ימונה לו אפוטרופוס נוסף.

הסיבה לכך, שביהמ"ש לא נוהג כדבר שבשגרה למנות אפוטרופוס נוסף על הקטין היא, שישנה חשיבות רבה מאוד לאוטונומיה של הפרט ולתא המשפחתי, ורק כאשר ישנה סיבה מיוחדת וכבדת משקל שמצדיקה התערבות, ביהמ"ש יתערב ויפגע באוטונומיה.

בנוסף, מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטין פוגע בזכות של ההורה שנשאר בחיים להחזיק בו ולדאוג לצרכיו כפי שהוא רואה אותם, ולכן יש להוכיח כי אכן התקיימו נסיבות מיוחדות.

 

אבהות ובדיקת אבהות – אבהות היא הצהרה הנדרשת לעיתים מבית המשפט כאשר אם או אב או שניהם מעוניינים בפסק דין הצהרתי בדבר היות אלמוני אביו של קטין/קטינה.

כאשר בני זוג נשואים ונולד ילד או ילדה, אוטומטית יירשם הילד כבנו של האב.

מנגד, כאשר מדובר באנשים שאינם נשואים, ובמידה ובבית היולדות או לאחר מכן בסמיכות בפניה למשרד הפנים – לא נרשם האב כאבי הילוד – יש צורך בהסדרת הנושא.

לעיתים הרשויות בארץ דורשות הצהרת אבהות. לעיתים אם מגישה תביעה לאבהות בסמוך להגשת תביעת מזונות כדי לחייב את האב לרשום את הילד על שמו במשרד הפנים, וכן כדי לחייב אותו בתשלום מזונות ומדור לקטין וכן כדי לנסות ולגרום לכך שיווצר בינו לבין הקטין קשר לרבות הסדרי מפגש קבועים ונתינת יחס הורי.

מנגד קיימות אמהות אשר אינן מכירות בחשיבות הגורם האבהי בחיי הילד ואזי במצב כזה נאלץ אב להגיש תביעת אבהות על מנת שבית המשפט יכיר בילד כבשלו והדבר יירשם ברשויות המוסמכות.

בדיקת אבהות נערכת בארץ אך ורק בצו שיפוטי ואין אפשרות – גם אם כל הנוגעים בדבר מסכימים לכך – לבצע בדיקה פרטית שלא בבית חולים ושלא בצו שיפוטי. כמובן שקיימות אפשרויות של שליחת ד נ א לחו"ל, אך בארץ אין הכרה בכך.

בדיקת אבהות נקבעת באחד מבתי החולים המבצעים זאת, ובמעמד הבדיקה נלקח דם מהאב האם והילוד, והתוצאות מתקבלות כעבור מספר שבועות. הבדיקה קרויה בדיקה לסיווג רקמות.

תוצאות הבדיקה אינן יוצרות את הסטטוס ובית המשפט צריך להכריז על כך ואין די בעצם תוצאות הבדיקה עצמה.

הקביעה כי פלוני הוא אביו של אלמוני מקימה בניהם מערכת שלמה של זכויות וחובות במישור המשפטי. למשל- החובה של האב לשלם מזונות, הזכות של האב לשמירת קשר, זכויות שבדיני ירושה וזכויות אחרות.

 

אגרות בית משפט ובית הדין- אגרה הינה התשלום המשולם למדינה על מנת להגיש תביעות ולקיים את ההליך המשפטי, בין במהלך הדיונים ובין מחוץ לכותלי בית משפט. האגרה משולמת על ידי התובע. במידה והתיק מסתיים בפשרה טרם קיום הליכים, קמה הזכאות לקבל בחזרה מחצית האגרה ששולמה.

יחד עם זאת לעיתים אין די באגרה הראשונה ולעיתים גם התובע וגם הנתבע המעוניינים להגיש בקשות במסגרת התיק העיקרי צריכים לשלם אגרה.

בדיני משפחה יש מספר סוגי אגרות, יקרות ויקרות פחות.  בעקרון כל בקשת ביניים כרוכה באגרה של כ- 300 ₪ ואולם בתיק מזונות אין תשלום אגרה בגין בקשות הביניים.

ישנם פערים גדולים בין האגרות בבית הדין הרבני לבין האגרות בבית המשפט לענייני משפחה.

מי שידו אינה משגת יכול לבקש פטור מאגרה והוא צריך לתמוך את בקשתו בראיות שאכן אין לו אמצעים לשאת באגרה.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+