יש לנהל הליכי גירושין על פי אמנת ז'נבה ואין להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי

יש לנהל הליכי גירושין על פי אמנת ז'נבה ואין להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי

יש לנהל הליכי גירושין על פי אמנת ז'נבה ואין להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי

אישה חויבה בפיצוי כספי משמעותי לבעל בשל התנהגות לא נאותה בניהול תיק גירושין

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

הליך גירושין בין בני זוג מתגרשים, לא יכול להצדיק כל פעולה, כל טקטיקה וכל התנהגות. יש תגובות סבירות שיש בהן מידתיות כאשר מתקיים הליך גירושין ויש פעולות קיצוניות שאין להן הצדקה, ובית משפט לא יתן יד לכך, ואף יחייב בהוצאות מי שיחרוג ממידת הסבירות ויבצע עוולות שונות.

יש מקרים בהם התנהגות חריגה וקיצונית של אחד הצדדים המתגרש – יש שתביא לפסיקת פיצויים עונשים ו/או פיצויי נזיקין כנגד בן הזוג החוטא בהתנהגותו ועושה שימוש במעשים שלא יעשו.

כך הוא המקרה המתואר במאמר זה בו מדגיש בית המשפט כי גם בהליכי גירושין אי אפשר להצדיק הכל ואין לעשות שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי, ואי אפשר להצדיק כל פעולה באשר היא.

בתמ"ש (ת"א) 57199-11-14, פלוני נ' אלמונית, עוסק בית המשפט לענייני משפחה (ס"נ כב' השופט שילה) במקרה של הליך גירושין, בו האישה התעמרה בבעל וגרמה לו לנזקים ולעוגמת נפש מרובים תוך הכפשת שמו ופגיעה בתדמיתו בפני זרים, ועברה על חוק איסור לשון הרע בצורה בוטה ומכוונת.

תביעת התובע לפיצויים מהנתבעת מכוח עוולת לשון הרע, עוולת הרשלנות, עוולת הנגישה, עוולת הפרת חובה חקוקה והפרת חובת תום הלב, בגין חמישה מעשים בהם נקטה הנתבעת במהלך הליכי הגירושין שבין הצדדים, ואלו הם חמשת המעשים:

  • הגשת תלונת שווא במשטרה;
  • פרסום צו הגנה בשלושת מוסדות החינוך שבהם לומדים הילדים, תוך פרסום טענות כי התובע מסוכן לילדיו וכי נאסר עליו להיכנס למוסדות הלימוד של הילדים (דבר שלא היה נכון);
  • פרסום חומרים פוגעניים מתוך תיקי ביהמ"ש לצדדים שלישיים;
  • הנתבעת קשרה את דלת חדר הילדים בחבל בלילות וטענה כי הדבר נעשה עקב מסוכנותו של הנתבע;
  • פניית הנתבעת לבנק עם פסיקתא מוטעית וניסיון למשוך כספים מחשבונו שלא כדין.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בחלקה מהטעמים הבאים:

פרסום צו הגנה מהווה עוולת לשון הרע במשפחה

בכל הנוגע לפרסום צו הגנה במוסדות החינוך של הילדים, נקבע כי הנתבעת, למרות שידעה כי לא ניתן כל צו המונע מהתובע להגיע למוסדות החינוך של הילדים, פעלה שלא כדין ולא כהוגן והציגה מצגי שווא בפני שלושת מוסדות החינוך, כאילו נאסר על התובע להיכנס כליל למוסדות. המצאת ההחלטה בצירוף הדברים שאמרה הנתבעת לאנשי החינוך כי האב מסוכן, מהווים לשון הרע.

משלוח מכתבים למוסדות חינוך מהווה עוולת רשלנות והפרת חובה חקוקה

משלוח המכתבים למוסדות הלימוד מהווה גם עוולת רשלנות ואף הפרת חובה חקוקה נוכח הוראת סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט הקובע כי ענייני משפחה יידונו בדלתיים סגורות. מדובר במעשה שלא ייעשה שפגע לא רק בתובע, אלא אף בילדים. ביהמ"ש קבע לתובע פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין רכיב זה.

קשירת חבל על דלת חדר הילדים מהווה פרסום לשון הרע

בכל הנוגע לקשירת החבל על דלת חדר הילדים, צוין כי בהתאם לספרות כל מעשה שיש בו משום "העברת מסר" יכול להיחשב כפרסום של לשון הרע. לעמדת ביהמ"ש, יש לראות בקשירת החבל "העברת מסר, כי האב הוא איש מסוכן והדבר מהווה פרסום של לשון הרע.

חיזוק לכוונתה הפסולה של האם וניסיונה להציג את האב בפני הילדים כאיש מסוכן, ניתן ללמוד מהתסקירים שהוגשו. התנהלותה זו של האם, בכך שהיא נעלה את חדר הילדים עם חבל, דבר שכל מבקר בבית יכול לראות, מהווה בנוסף לעילת לשון הרע, גם עוולה של רשלנות כנגד האב. ברור כי לאב נגרמה עוגמת נפש רבה ממעשיה אלו של האם שאף פגעה בדימויו של האב והשפילה אותו, והוא זכאי לפיצוי על כך. ביהמ"ש מעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה ע"ס 25,000 ₪.

שלושת רכיבי התביעה האחרים נדחו

שלושת רכיבי התביעה האחרים נדחו. בין היתר, בכל הנוגע לרכיב הגשת התלונה במשטרה נקבע כי העובדה שהתיק במשטרה נסגר מחוסר אשמה, לא מלמדת כי הוכח שמדובר בתלונת שווא שקרית. זאת ועוד, סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע כי : ...לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים.

בהתאם לפסיקה, אף מסירת מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים איננה עשויה להעמיד לנפגע עילה לתבוע את נזקיו ממוסר המידע על פי עוולת הנגישה. מכאן שהתובע לא הוכיח כי הנתבעת עוולה בעוולת נגישה. מאידך, הנתבעת הוכיחה כי קיימת לה הגנת סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע. נקבע כי התלונה הוגשה בתום לב וכי הנתבעת האמינה שמעשה האיש הצדיק פנייה למשטרה.

בחומר יתרה רואה בית המשפט את המקרה בו טענה האישה בפני הגבר כי נאסר עליו להגיע למוסדות החינוך של הילדים וכי המציאה מידע מתיק המשפחה לגורמים שונים במוסדות החינוך.

התמונה שעולה היא שנתבעת, למרות שידעה כי לא ניתן כל צו המונע מהתובע להגיע למוסדות החינוך של הילדים, פעלה שלא כדין ולא כהוגן והציגה מצגי שווא בפני שלושת מוסדות החינוך, כאילו נאסר על התובע להיכנס כליל למוסדות, אפילו בתחילת יום הלימודים או בסופו.

טענתה של האישה בסיכומיה, כי מטרת המכתב הייתה למנוע מהאב להיכנס לגן באמצע יום הלימודים על מנת לשמור על שגרת יומו – לא עולה ככל וכלל עם נוסח המכתב שממנו עולה כי מוסדות החינוך נדרשו לא לאפשר כניסה לאב, מאחר שהדבר מטריד נדחית מכל וכל.

בצדק טוען האב בסיכומיו כי בהחלטה שניתנה לא נאמר כי על האב נאסר להגיע למוסדות הלימוד. לו האם הייתה סבורה כי הגעתו של האב למוסדות החינוך מהווה הטרדה של הילדים, היה עליה לפנות בבקשה ספציפית לבית המשפט.

האב צודק כי המצאות ההחלטה בצירוף הדברים שאמרה הנתבעת לאנשי החינוך מהווים לשון הרע. טענת האישה כי מכתבה של עו"ד פרס התקבל בפועל רק בגן ש' לא הוכחה וחזקה כי מכתב שנשלח בדואר רשום הגיע ליעדו.

בית המשפט קובע כי מדובר בפגיעה קשה בתובע, אשר היה אב פעיל שנהג לפקוד את מוסדות הלימוד של הילדים, פעמים רבות. לא הייתה כל החלטה שיפוטית המונעת מהאב לבקר במוסדות החינוך של הילדים.

גם דברי האם לאנשי הצוות במוסדות הלימוד כי האב מסוכן, מהווים דברי לשון הרע. משלוח המכתבים למוסדות הלימוד מהווה גם עוולת רשלנות ואף הפרת חובה חקוקה נוכח הוראת סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט הקובע כי ענייני משפחה יידונו בדלתיים סגורות ואסור היה לאם להעביר את ההחלטה לגננות, כפי שטוען האיש בצדק בסיכומיו.

ברור כי נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה מהעובדה שהוא הוצג כאב מסוכן ומהאיסור שנגזר עליו שלא להיכנס למוסדות הלימוד. בצדק טוען האב כי: כל המטרה הייתה להשפיל, לחבל, להזיק ולבזות את האב במקום הרגיש ביותר היכן שיכאב לו הכי הרבה.

האם פעלה בחוסר תום לב משוועה והציגה מצג שווא לפיו קיים צו האוסר על מפגש בין הילדים לאביהם במוסדות החינוך.

התנהגות בהליכי גירושין – על פי אמנת ג'נבה – לא הכל מותר

בהקשר של התנהגות והתנהלות זוגות מתגרשים בהליך הגירושין כותב בית המשפט על כך באלו המילים:

על בני זוג המנהלים "מלחמת" גירושין לדעת כי כמו במלחמה אמיתית, יש לפעול עם "מוסר לחימה" בהתאם "לאמנת ג'נבה" ולא להילחם באמצעות תחמושת בלתי חוקית כגון פצצות זרחן או נשק בלתי קונבנציונאלי אחר. במקרה דנן, נקטה הנתבעת בפעולות מלחמתיות לא לגיטימיות ולא קונבנציונאליות שאסור להשתמש בהן.

הצגת ההחלטה כאילו מדובר בצו הגנה האוסר על כניסת התובע למוסדות הלימוד ודבריה כי האב מסוכן לילדיו, היא מעשה שלא ייעשה שפגע לא רק בתובע, אלא אף בילדים.

שיעור הפיצוי הגבוה יחסית

שיעור הפיצוי הגבוה יחסית בחריג מהמקובל  בדיני משפחה מנומק היטב בהסבר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לגבי תיקים מסוג זה בעמ"ש 47311-10-13.

בית המשפט מקבל את טענתו של הבעל לפיה ראוי להצמיד להתנהלות משוללת רסן זו תג מחיר יקר שיהא בו לסמן את המותר והאסור בעת סכסוך במשפחה, ומסתמך בפסיקתו על פסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי בתל אביב בקמרה דומה בו נעשה פרסום של לשון הרע במשפחה.

בעמ"ש 47311-10-13 פלוני נ' פלונית קבע כב' השופט ברנר באלו המילים:

..כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע.. גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר ע"י הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב. יחד עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל ודומה כי המקרה הנוכחי הינו דוגמא מובהקת ליוצא מן הכלל. אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו, אלא במסכת שיטתית, עקבית ומרושעת של פרסומים.. האופי הזדוני של הפרסומים, והמניע העומד מאחוריהם, מצדיקים החמרה בפסיקת הפיצויים.

יפים הדברים גם למקרה שלפנינו בו התעללה האשה באבי הילדים בצורה החורגת מניהול תיק גירושין.

באותו מקרה הנדון על ידי כב' השופט ברנר בבית המשפט המחוזי, נפסקו פיצויים בסך של 100,000 ₪ כנגד בעל אשר בשלושה מקרים פנה לבני משפחה של אשתו ואמר להם כי היא בוגדת בו, כאשר בהזדמנות אחת, הדברים נאמרו בנוכחות ילדיהם המשותפים. בנוסף, נפסקו פיצויים בסך של 300,000 ₪ כנגד אביו של הבעל, עקב שמונה מקרי לשון הרע שבוצעו כנגד האישה, בהם הורחב מעגל הפרסומים, תוך ניסיון לגרום לפיטוריה של האישה מעבודתה.

וחזרה למקרה נשוא מאמר זה – בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, ניתן לפסוק פיצוי שלא יעלה על 100,000 ₪ (בצירוף הצמדה) ללא הוכחת נזק, אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע. במקרה דנן הוכח כי הנתבעת פרסמה את הדברים במטרה לפגוע בנתבע.

הפרסומים אומנם לא הופצו בתפוצה רחבה ואולם הם נועדו לפגוע בציפור נפשו של האב – יחסיו עם ילדיו. הפרסומים והמעשים הנ"ל נועדו להשפיל את התובע ונגרמה לו עוגמת נפש רבה, פניו "הושחרו" והוא הושפל באופן קשה. לפיכך, בגין שלושת הפרסומים של ההחלטה לשלושת מוסדות החינוך של הילדים בצירוף הדברים שנאמרו ע"י האם לאנשי החינוך בכל אחד משלושת המוסדות ביחס לאב נפסק פיצוי כולל של 100,000 ₪.

כמו כן, בגין קשירת החבל על דלת חדר הילדים, שאף היה פגעה בדימויו של האב והשפילה אותו, נפסק לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪.

סה"כ, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי כולל בסך של 125,000 ₪ ולנוכח העובדה שהתביעה התקבלה רק בחלקה, היא תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

סיכום

המלצה חמה היא לא לחשוב שכל כשרים בהליך גירושין וודאי שלא לנהוג בדרך זו, שכן הקורבנות העיקריים של התנהגות כזאת הם הילדים.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+